פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חושבים שלרוץ זה קשה? הכירו 5 מרוצים נבזיים במיוחד

      אחרי שהבנתם שגם אתם יכולים לרוץ 100 ק"מ עם האימון הנכון, הגיע הזמן להכיר את תחרויות הריצה שלועגות לסבל ומותחות את האתגר האנושי לגבול השגעון

      ריצה (אדידס)
      להעמיד את הסבל האנושי למבחן (צילום: אדידס)

      אם תשאלו את מפיק האירועים הממוצע, שבאמתחתו הפקה של תחרות ריצה אחת או שתיים, מה יגרום לשנתו לנדוד בלילות שיעברו עד יריית הזינוק – הוא מיד יענה: היעדר עניין ומחסור בנרשמים. כן, נקודת השבר הכי בולטת של כל מרוץ מתחיל או ותיק הוא מספר הנרשמים אליו. ככל שזה יהיה גבוה יותר כך תגדל הסבירות להצלחתו של המרוץ והפיכתו למסורתי.

      אבל יש כאלו, שמספר הנרשמים והנוף המשתקף מהמסלול כלל לא מעניין אותם. גם הקצב או המרחק נדחקים כאן לשוליים ומפנים את הבמה לדבר החשוב באמת: להעמיד את הסבל האנושי למבחן. ריצה למרחק של 100 קילומטרים נראית לכם אתגר קשה? מה דעתכם על ריצה של 3,100 מייל או בדיונות הטובעניות של מדבר סהרה? הכירו כמה מתחרויות הריצה האכזריות ביותר בעולם.

      מרתון סהרה (יח"צ , אתר המרתון)
      מרתון הסהרה. מרוץ למזוכיסטים בלבד (צילום מתוך אתר המרוץ)

      מרתון הסהרה des Sables

      לא בכדי מכונה האירוע הזה כ"תחרות הריצה הקשה ביותר על פני כדור הארץ". מדי שנה בתחילת חודש אפריל, מגיעים כמה מאות מזוכיסטים למרוקו כדי לזנק לחציית מדבר הסהרה לריצה של 156 קילומטרים הכוללת דיונות טובעניות, הרים וסופות חול.

      שישה ימים נמשך התענוג הזה, במהלכו עליהם לעמוד בתנאי אקלים קיצוניים שמגיע לעתים לטמפ' של 55 מעלות צלזיוס ורוחות צד אימתניות. בניגוד למרוצים רצופים אחרים, באפשרותם של הרצים לעצור לשנת לילה אבל לא מדובר בתענוג גדול במיוחד כשעליהם לסחוב על גבם את כל ציוד הלינה והארוחות.

      מרוץ באדווטר (יח"צ , אתר המרוץ)
      מרוץ Badwater. ריצה בתוך לבה רותחת (צילום מתוך אתר המרוץ)

      אולטרה-מרתון Badwater

      גם המרוץ הזה כבר זכה ל"שבחים" בקרב משתתפיו, שמדי חודש יולי גומאים מרחק של 135 מייל במדבר קליפורניה במסלול המכונה "עמק המוות", שנמצא בגובה 282 מטר מתחת לפני הים. הקושי הגדול ב- Badwater הוא למעשה מזג האוויר, או ליתר דיוק הלבה הרותחת שמכסה את האוויר במהלך הריצה.

      בשנים קודמות כבר הגיעה הטמפ' ל-49 מעלות ויובש קטלני אשר מכה כל משתתף בדרכו לקו הסיום שנמצא במעלה הר בגובה 8,360 מטרים. כריסטופר מקדוגל כתב בספרו "נולד לרוץ" על המרוץ כי ברגע שמופיעה תחושת צמא זה אומר שכבר נמצאים בשלב מתקדם של התייבשות.

      Alaska Mountain Wilderness Challenge

      מאז 1982 מתכנסים 50 משוגעים בסוף חודש יוני כדי לחצות את ערבות אלסקה בריצה של יותר מ-200 קילומטרים. קו הסיום או הזינוק כלל לא קיימים ואיש לא ממתין בסוף עם מדליה או חולצת מנצחים.

      למען האמת, גם עזרה חיצונית אסורה ואפילו שעון הריצה לא יסייע כאן כי אין קליטה לוויינית. מה שאומר שהמשתתפים חייבים להיות מנוסים בהצלה לאחר שבעבר אירעו מספר מקרי מוות במהלך הריצה. מדובר בריצה עממית שאחד הרצים בה כתב בבלוג שלו: "מי שלא מסוגל לרוץ 100 ק"מ בכל רגע נתון אסור לו אפילו לחשוב על השתתפות במרוץ הזה".

      מרוץ 3100 מייל (יח"צ , אתר המרוץ)
      מרוץ ההתעלות העצמית. השעמום הורג (צילום מתוך אתר המרוץ)

      Self-Transcendence 3100 Mile

      במקרה הזה חזרה לציוויליזציה היא לא כל כך מבורכת. "מרוץ ההתעלות העצמית" מיועד לרצים קשוחים באמת שכבר מקפידים להתכנס מזה 20 שנה במחוז קווינס בניו יורק בין יוני לאוגוסט כדי לרוץ מרחק לא הגיוני של 3,100 מייל. 4,990 ק"מ אם תרצו.

      קראתם נכון. 52 ימים של ריצה. החוויה הזאת מתפרסת על פני 5,649 הקפות של שכונת מגורים אחת. תתפלאו לגלות שחוץ מכאבי מפרקים ועייפות אין קץ, סובלים המשתתפים משעמום הורג. המרחק אמנם לא משתנה אבל על הרצים להחליט בעצמם כמה ירוצו בכל יום. שיא המרוץ, אם שאלתם, עומד על 40 ימים ותשע שעות. "מרוץ ששמור לאמיצים במיוחד", נכתב באתר המרוץ.

      Plain 100

      100 קילומטרים של ריצה הם לא אתגר גדול כל כך לרצים מנוסים, אבל מה אם מדובר בריצה מבודדת בין יערות ומפלי מים ענקיים באגם וונטאצ'י הסמוך לוושינגטון? תחרות ה- Plain 100 מתקיימת אמנם כבר 19 שנה מדי חודש ספטמבר אבל בארבע פעמים לא הוכרז מנצח לאחר שאף רץ לא סיים את המסלול המפרך. תשכחו ממסלול מתוכנן ומובילי קצב. כאן אתם לבד לגמרי ואם נגמר לכם הכוח לרוץ, תאלצו למצוא את הדרך חזרה לבדכם, ללא עזרה חיצונית.